מוחמד חליחל נ' אראל צפון בע"מ

פסק דין

1.זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת בשבתו בקרית שמונה (כב' השופט נדל) מיום 05.04.09 אשר דחה את תביעתו של המערער לקבלת סך של 157,444 ₪, המגיע לו, לטענתו, מהמשיבה, על פי הסכם ביניהם, תוך חיובו לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

רקע

2.המערער מהנדס בניין וקבלן לעבודות בניין, הגיש לבית המשפט קמא, תביעה כספית בה ביקש לחייב את המשיבה לשלם לו סך של 157,444 ₪ מכוח הסכם שנערך ביניהם ביום 12.11.00 לביצוע עבודות קבלניות עבור המועצה האזורית מבואות חרמון (להלן: "ההסכם").

3.עילת התביעה בתמצית, הינה כי המשיבה הפרה התחייבותה לשלם לו את חלקו על פי ההסכם, בהתאם להסכם, זכאי היה המערער לקבל מחצית מן הרווחים שהפיקה המשיבה, כתוצאה מביצוע עבודות על פי מספר מכרזים, אליהם ניגשה, בשם שני הצדדים.

לטענת המערער, הסיכום בינו ובין המשיבה היה, כי ההצעות למכרז יוגשו ע"י המשיבה ואם תזכה, יבוצעו העבודות בשותפות מלאה ביניהם, המערער יהיה אחראי על ביצוע העבודות בפועל ואילו תפקידה של המשיבה היה לממן את הפרוייקטים עד לסיום העבודות ומסירתן, אולם המשיבה הודיעה לו, לאחר סיום כל העבודות בפרוייקטים הנ"ל ולאחר שמילא את חלקו בהתחייבות, כי היא מבטלת את ההסכם ולא שילמה לו את המגיע לו על פי ההסכם.

4.בכתב הגנתה טענה המשיבה, כי זכייתה בפרוייקטים הייתה עוד בטרם נקשרה בהסכם עם המערער, בהסכם ביניהם סוכם, כי מחויבותם הינה שווה, אך המערער הפר התחייבויותיו ובפועל המשיבה היא שמימנה את הפרוייקטים וגם ניהלה וביצעה אותם.

5.בפני בית המשפט קמא הצדדים היו חלוקים ביניהם באשר למשמעות שיש ליתן להוראות ההסכם ובשאלות אלו חיובים בוצעו על ידי כל אחד מן הצדדים. בנוסף, נדרש בית המשפט קמא להכריע בנוגע לתקפות ביטול ההסכם על ידי המשיבה, העילות ואופן הביטול.

6.בית המשפט קמא קבע ביחס לתנאי ההסכם, כי הואיל והוא נוסח על ידי אנשים מן הישוב שאינם עורכי דין ולשונו קלוקלת, חלה ההלכה שנפסקה בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, לפיה, בפירוש ההסכם גובר משקל הנסיבות החיצוניות ופוחת משקלה של לשון החוזה. בהסתמך על גרסאותיהם הסותרות של הצדדים והעמימות בגרסאותיהם, קבע בית המשפט קמא (בסעיף 9 לפסק הדין), כי איננו מוצא ליתן משקל כלשהו לתוכן ההסכם גופו.

בית המשפט קמא העדיף את גרסת המשיבה, שלפיה, המערער לא ביצע את מלאכת הפיקוח על הפרוייקטים באופן נאות ולמעשה, מנהל המשיבה הוא היה "הרוח החיה" מאחורי ביצוע הפרוייקטים.

בית המשפט קמא דחה טענות המערער כנגד דרך ביטול ההתקשרות בין הצדדים, לרבות אי קבלת מכתבי התראה בטרם נשלחה הודעת הביטול מיום 25.4.01, וקבע, כי במהלך הדיון הוצגו בפניו מכתבים נ/8 ו- נ/9 מהם עולה, כי ביום 29.11.01 ניתנה למערער אורכה לביצוע ההסכם, אולם דווקא המערער הוא שדחה את הדרישה. על פי קביעת בית המשפט קמא, גם אם מדובר בהפרה לא יסודית, הרי מכתבו של עוה"ד עוז ריפא את הפגם שנפל, לכאורה, בהודעת הביטול.

גרסתו של המערער לפיה, השתתף במימון הפרוייקטים לא נתקבלה על ידי בית המשפט קמא. אמנם, נקבע כי לא הופרכה טענתו של המערער, כי שילם סכומי כסף לפועלים אולם, נקבע, כי עיקר המחלוקת נסוב אודות מימון הערבויות. המערער עצמו הודה, כי לא מימן רכישת חומרי גלם או את שכרם של קבלני המשנה, למעט תשלום לפועלים הסינים.

לבסוף, על סמך האמור, קבע בית המשפט קמא, כי יש להחיל את רעיון חלוקת הנטל בין החייבים, המעוגן בסעיפים 54 ו- 56 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 ודחה את התביעה, מבלי שראה צורך להזקק לחוות דעת שהגישה המשיבה, ממנה ביקשה להסיק, כי סבלה הפסדים כתוצאה מביצוע הפרוייקטים הנדונים.

טענות המערער

7.המערער מבקש להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה, ובהיותו ער להלכה בדבר היקף התערבותה של ערכאת הערעור, בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, הוא טוען, כי חלים החריגים המצדיקים התערבות בממצאים שהינם מסקנות שגויות ובלתי סבירות מחומר הראיות, ובפרט שחלקם מבוסס על שיקולי הגיון ולא על התרשמות מן העדים.

8.לטענת המערער, בפני בית המשפט קמא הוכח, כי הרווחים מהפרוייקטים הסתכמו בכ- 300,000 ₪, בדומה לחשבונות הסופיים שהוכנו ע"י המערער עבור המשיבה.

לטענת המערער, בית המשפט קמא טעה באלה;

א.כאשר קבע כי טענתו של המערער בדבר מימון הפרוייקטים מתשלומי הביניים, הינה בגדר הרחבת חזית, אף שהיא הועלתה בכתב התביעה.

ב.בקובעו, כי המשיבה נתנה למערער ארכה לקיום ההסכם ולהפסקת ההפרה מצידו, שכן המכתב עליו הסתמך נשלח למערער לאחר הגשת התביעה ולאחר שנסתיימו העבודות בפרוייקטים, וכן טעה כאשר לא ראה במכתב זה משום הודאה מצד המשיבה בהיות הצדדים עדין שותפים.

ג.בכך שלא נתן משקל לעובדה שהמשיבה לא הביאה כל ראיה לסתור את גרסת המערער, לפיה, החשבונות הסופיים שהוגשו למועצה האזורית, הינם החשבונות שהכין המערער ואשר העתקם צורף לתביעה, כך גם לא הביאה כל ראיה לסתור טענתו של המערער, כי עיקר המימון של הפרוייקטים נעשה מהתשלומים של המועצה האזורית על פי חשבונות הביניים ומן האשראי שהועמד על ידי הבנק, על יסוד החשבונות המאושרים.